פטריגיום

פטריגיום – הגדרה, גורמי סיכון וטיפול

פטריגיום ציור

יתרונות טיפול פטריגיום

להסרת פטריגיום ללא תפרים אצל מומחה חייגו 058-644-5151 בכל שעה

נקודות עיקריות:

  • פטריגיום (pterygium) הוא מחלה דגנרטיבי של משטח העין החיצוני הקשור לחשיפה כרונית לאור אולטרא סגול ושכיח במיוחד באקלים טרופי.
  • אין לבצע יותר כריתה של סקלרה חשופה של פטריגיום בגלל קצב ההישנות הגבוה הקשור להליך זה.
  • כריתה של פטריגיום עם שתל לחמית עצמונית (conjunctival autograft) היא הטכניקה המקובלת לטיפול בפטריגיום עם שיעורי הישנות נמוכים וסיבוכים מינימליים.
  • הסיבוך השכיח ביותר של ניתוח להסרת פטריגיום הוא הישנות פטריגיום, וזה בדרך כלל חוזר בשנה הראשונה לאחר הכריתה.
  • שיעורי ההישנות משתנים עם טכניקות כירורגיות שונות, ונעשה שימוש בטיפולים אדג’ובנטיים בניסיון להפחית את שיעורי ההישנות.
  • יש צורך בזהירות בנוגע לשימוש בטיפולים אדג’ובנטיים להפחתת הישנות הפטריגיום כמו הקרנת β או מיטומיצין סי מכיוון שהוא קשור לסיבוכים ארוכי טווח אשר יכולים לפגוע בראייה כולל נמק סקלרלי ואנדופטלמיטיס.

מאמרים וחדשות בתחום של פטריגיום באתר רופא עיניים

פטריגיום טיפול טבעי

פטריגיום טיפול טבעי

האם קיים עבור פטריגיום טיפול טבעי? כמומחה ברפואת עיניים, עם תת-התמחות במחלות של המקטע הקדמי של העין, קרנית והמשטח החיצוני של העין אני נתקל לא פעם במטופלים עם פטריגיום. הם...

פטריגיום חוזר

הסרת פטריגיום בלייזר

מבוא לפטריגיום על מנת להבין אודות הסרת פטריגיום בלייזר קודם כל צריך להבין מהו פטריגיום. פטריגיום היא מחלה שכיחה של המשטח החיצוני של העין המאופיינת בצמיחה פיברוסקולרית היוצאת מתוך הלחמית...

הסרת פטריגיום

הסרת פטריגיום

ניתוח הסרת פטריגיום הטיפול בפטריגיום כולל בעיקר כריתה כירורגית וגישות להפחתת הישנות הנגע לאחר הניתוח. טכניקות שונות מהפרוצדורה הפשוטה ביותר של כריתה של סקלרה חשופה (bare sclera) ועד לפרוצדורות מורכבות...

הסרת פטריגיום שתל לחמית עצמונית ללא תפרים

ניתוח פטריגיום

ניתוח להסרת פטריגיום הטיפול בפטריגיום כולל בעיקר כריתה כירורגית וגישות להפחתת הישנות הנגע לאחר הניתוח. טכניקות שונות מהפרוצדורה הפשוטה ביותר של כריתה של סקלרה חשופה (bare sclera) ועד לפרוצדורות מורכבות...

מבוא לפטריגיום

פטריגיום הוא גידול בצורת משולש “דמוי כנף” המורכב מאפיתל הלחמית ורקמת חיבור תת-לחמיתית היפרטרופית המתרחשת בצד הנזאלי או טמפורלי באזור הפיסורה הפלפבראלית אשר צומח על גביי הקרנית. פטריגיום עוד מהווה חידה עינית שכן המנגנונים הפתוגניים המלאים נותרים לא ידועים.

הסימפטומים של פטריגיום נעים בין גירוי קל ויובש לירידה בראייה כתוצאה מאסטיגמציה לא סדירה או טשטוש ציר הראייה. הקושי לטפל במחלה שפירה מטעה זו נובע מחוסר הבנתנו את המצב הזה ונטייתו להישנות לאחר כריתה כירורגית. יש שפע של אמצעים כירורגיים ורפואיים הזמינים בטיפול הפטריגיום.

להסרת פטריגיום ללא תפרים – צור קשר עם מומחה

חייגו 058-644-5151 בכל שעה

 

הגדרה ומורפולוגיה

ניתן להגדיר פטריגיום כראשוני או חוזר. פטריגיום חוזר (recurrent pterygium) הוא בדרך כלל אגרסיבי יותר ויכול להתרחש מספר שבועות עד חודשים לאחר כריתה של פטריגיום ראשוני.

פטריגיום מורכב מ”ראש “בקודקודו, בדרך כלל עם מכסה של כלי הדם בקצה המוביל. “הגוף” מייצג את החלק העיקרי של הפטריגיום מעל הסקלרה ומשתרע מאזור קנטוס (canthus). פטריגיום בדרך כלל מופיע בצד הנזאלי, בפיסורה האינטרא-פלפבראלית אך עלול להופיע גם בצד הטמפורלי. פטריגיום טמפורלי יכול להתקיים במקביל לפטריגיום נזאלי (פטריגיום ראש “כפול” – double headed pterygium). המרכיב התת-לחמיתי או הפיברובסקולרי של הפטריגיום עשוי להשתנות במידה ניכרת במראהו, מדקיק ושקוף לעבה ובשרני. פותח סולם דירוג פשוט המבוסס על פי הבדיקה במנורת סדק והשקיפות היחסית של גוף הפטריגיום אשר מנבא הישנות. בדירוג זה, T1 (אטרופי) מציין פטריגיום בו כלי אפיסקלרלי העומדים בבסיס גוף הפטריגיום נראים באופן ברור.

פטריגיום דק

דרגה T3 (בשרנית) מציין פטריגיום עבה שבו כלי אפיסקלרלי העומד בבסיס גוף הפטריגיום מוסתר לחלוטין על ידי רקמה פיברובסקולרית.

פטריגיום בשרני (מתקדם)

פרטריגיום שבו פרטי הכלי האפיסקלרי נראים באופן לא ברור או מוסתרים חלקית, מסווגים כדרגה T2 (ביניים).

פטריגיום בינוני

בניסוי קליני אקראי (randomized clinical trial), השוו כריתה של סקלרה חשופה (bare sclera) לשתל לחמית עצמונית והצליחו להראות כי הישנות הפטריגיום קשורה בבירור למידת רקמת פיברובסקולרית הקיימת בפטריגיום כאשר בוצע ניתוח בשיטת סקלרה חשופה. בקבוצת השתל לחמית עצמונית היו מעט מדיי הישנויות כדי לקבוע את המשמעות בצורה זו של פרוצדורה. פטריגיום בשרני היה בעל נטייה גבוהה יותר להישנות מאשר פטריגיום שקוף יותר, ההבדלים בשיעורי ההישנות היו משמעותיים ביותר הן לפטרייגום ראשוני והן לפטריגיה חוזרת.

להסרת פטריגיום ללא תפרים – צור קשר עם מומחה

חייגו 058-644-5151 בכל שעה

 

אפידמיולוגיה של פטריגיום

לפטריגיום יש תפוצה עולמית אך שכיח יותר באקלים חם ויבש. בדרך כלל, פטריגיום מתרחש לרוב בתוך “חגורת הפטריגיום” (pterygium belt) (קו רוחב 37° צפונית ודרומית לקו המשווה), כאשר חשיפה לשמש מגדילה משמעותית את הסיכון לפתח פטריגיום. מטה-אנליזה של 20 מחקרים שכללו 900 נבדקים סה”כ, הדגים שכיחות מאוחדת של פטרגיום סביב 10% עם סיכוי מוגבר לפטריגיום בגברים (פי 2.32 לגברים) ועם עבודה בשמש (פי 1.76 לאנשים שעובדים באופן תדיר בחוץ). נראה שהגיל השכיח ביותר להופעה הוא בשנות העשרים והשלושים לחיים, וכמה מחקרים הראו ששכיחות הפטריגיום עולה עם הגיל.

גורמי סיכון

נראה שרוב גורמי הסיכון הם בעלי אופי סביבתי בעיקר, אך יש מחקרים שזיהו גורמים תורשתיים.

קרינה אולטרא-סגול

גורם הסיכון הסביבתי העיקרי להתפתחות פטריגיום הוא חשיפה לאור אולטרא-סגול (ultraviolet light(‘ אור זה הנספג בקרנית ובלחמית מקדם נזק ברמת ה”תאית” ומביא לפרוליפרציה לא תקינה של תאים.

גורמים גנטיים

דיווחים על מקרים בודדים תיארו אשכולות של בני משפחה עם פטריגיום, ומחקרים מסוג case control הראו שהיסטוריה משפחתית היא גורם סיכון, ייתכן אפילו בעל דפוס ירושה אוטוזומלי דומיננטי. עם זאת, המחסור בקשר משפחתי ברור וקבוע מצביע על כך שלפטריגיום אין בסיס משפחתי חזק. לאחרונה, גנים הקשורים לתיקון דנ”א, התפשטות תאים, נדידה ואנגיוגנזה הוכחו כקשורים לפטריגיום. לא מפתיע, מכיוון ששיבוש תיקון תאים והתפשטותם עשוי לתרום בפתוגנזה הרב-פקטוריאלית של פטריגיום.

גורמי סיכון נוספים

גירוי או דלקת כרוניים המתרחשים באזור הלימבוס או בקרנית ההיקפית הוצעו כגורמי סיכון לפטריגיום. תאוריה זו מציעה כי דלקת כורנית מביאה לידי חסר פוקאלי בתאי לימבוס (focal limbal stem cell deficiency) והתפתחות פטריגיום לאחר מכן. יש גם כאלו שטוענים כי יש נוכחות של פקטור אנגיוגנטי שמעודד צמיחה של פטריגיום. לאחורנה, הודגם כי רמות הvascular endothelial growth factor גבוה יותר בפטריגיום. ישנם מחקרים שהראו גם קשר בין וירוס הפפילומה לבין פטריגיום.

להסרת פטריגיום ללא תפרים – צור קשר עם מומחה

חייגו 058-644-5151 בכל שעה

 

פתוגנזה של פטריגיום

מחלה דגנרטיבית או פרוליפרטיבית?

פטריגיום נחשב זה מכבר למצב ניווני כרוני, וזהו בהתבסס על בדיקות היסטולוגית. מחלה זו מתוארת באופן קלאסי כ”ניוון אלסטוטי”, רקמת פטריגיום מאופיינת ברקמת תת-אפיתל לא תקינה המכילה סיבי קולגן משתנים עם צביעה חיובית לכתמים אלסטיים. ישנם גם מאפיינים קליניים ואטיולוגיים של פטריגיום המצביעים על הפרעה פרוליפרטיבית, לא מאוד שונה מגידולים שפירים, וזוהה קשר בין פטריגיום לבין אונקוגן p53. כמו כן הוכח כי אור אולטרא-סגול, גורם הסיכון הסביבתי העיקרי בפטריגיום, גורם למוטציות מסוג קרטוזיס סולרי (solar keratosis), מחלת Bowen וקרצינומות עור. יתר על כן, לפטריגיום יש נטייה גבוהה להישנות אגרסיבית לאחר כריתה כירורגית, וטיפול משלים עם אנטי מטבוליטים מפחית את הישנותו. יש לציין כי שכיחות ניאופלזיה של אפיתל הלחמית בפטריגיום היא כ- 1.8%.

חסר תאי גזע של הלימבוס (limbal stem cell deficiency) ושינויים פתלוגיים באפיתל

הסימנים הקלאסיים או סימני ההיכר הקליניים של מחסור בתאי גזע בלימבוס (limbal stem cell deficiency) כוללים צמיחת לחמית על גביי הקרנית, צמיחת כלי דם חדשים, דלקת כרונית והרס ממברנת הבסיס (basement membrane). סימנים אלה קיימים בבירור בפטריגיום, ולכן חוקרים רבים היום הציעו שזה ביטוי של חוסר תפקוד או חסר של תאי גזע מקומי, אולי כתוצאה מהשמדה של תאי גזע הקשורים לאור אולטרא-סגול.

רקמת פטריגיום מדגימה פתלוגיות אינטרינזיות של תיקון DNA כתוצאה מהקרנת אור אולטרא-סגול אשר מתבטא באובדן הטרוזיגוטיות של תאים. מחקרים הראו ששכבות אפיתל בסיסיות של פטריגיום ראשוני וחוזר מציגות ביטוי יתר של הגן מדכא הגידול p53, אונקוגן הפועל כגורם שעתוק להפעלת או הדחקת ביטוי של גנים השולטים בצמיחה, ובכך מהסביר את הממצא ההיסטולוגי הקלאסי של היפרפלזיה של אפיתל שרואים בפטריגיום. נמצא גם כי אפופטוזיס לא תקין מתרחש באפיתל של פטריגיום ראשוני וחוזר. מחקרים על פטריגיום הראו גם פעילות מוגברת של פיברובלסטים עם איתות TGF-β לא תקין וביטוי יתר של ​​מטולופרוטאינזות של רקמת חיבור.

אפשרויות טיפוליות לפטריגיום

ישנם כמה אפשרויות טיפול בפטריגיום כאשר כולם מבוססים על עיקרון של כריתה של הנגע משולב עם שיטות שונות להימנעות מהישנות הפטריגיום.

הטיפולים המוכרים ביותר הם כריתה עם סלקרה חשופה, כריתה וסגירה פשוטה של לחמית טו טרנספוזיציה של לחמית, כרית עם סקלרה חשופה עם שילוב של טיפולי אנטי-פרוליפרטיבי וכריתה של הנגע עם שחזור של פני השטח החיצוני של העין (למשל כריתת פטריגיום משולב שתל לחמית עצמונית שזהו הטיפול המקובל ומתקדם ביותר כיום).

בעמוד ניתוח פטריגיום ניתן לקרוא בפירוט רב על אפשרויות טיפוליות. קיימת אפשרות גם לבצע ניתוח הסרת פטריגיום בלייזר.

להסרת פטריגיום ללא תפרים – צור קשר עם מומחה

חייגו 058-644-5151 בכל שעה

 

סיבוכים אפשריים לאחר ניתוח הסרת פטריגיום

הסרת פטריגיום משולב שתל לחמית עצמונית נחשב בדרך כלל כהליך בטוח, מכיוון שלרוב לא מתפתחים סיבוכים חמורים המאיימים על הראייה. סיבוכים מוקדמים לאחר הניתוח כוללים בצקת השתל, שטפי דם בשתל, נסיגת שתל / שבירת תפר, היפוך השתל ונמק של השתל. גרנולומות הלחמית יכולות להיווצר גם זמן קצר לאחר הניתוח. עקב דלקת מוגזמת וגירוי מקומי המתרחש באתר רקמת הטנון החשוף, גרנולומות עלולות להופיע באתר קציר השתל, במיטת המקבל הסמוכה לשתל לחמית, או כגרנולומה של תפר.

גרנולומה לאחר כריתת פטריגיום

סיבוכים מאוחרים לאחר הניתוח כוללים ציסטות הכללה של האפיתל (epithelial inclusion cysts), הצטלקות בלחמית או פיברוזיס באתר התורם, ויתר לחץ תוך עיני הנגרם על ידי שימוש ממושך בסטרואידים כחלק מהטיפול לאחר הניתוח.

סיבות להישנות לאחר שתל לחמית עצמונית

המראה המורפולוגי של הישנות פטריגיום לאחר השתלת לחמית עצמונית מעיד על מספר גורמים העלולים להוביל לכשל השתל. הישנות הפטריגיום עשויה להתרחש בשוליים העליונים או התחתוניים של השתל הלחמית, מה שמרמז על כך שנכרתה רקמת פטיגיום באופן לא מספק, או שגודל השתל לא היה מספיק. שתל עבה עם הכללת רקמת טנון עלול להוביל לנסיגת השתל ולצניחת הקצה בתקופה שלאחר הניתוח המוקדמת, ולגרום לחשיפה של סקלרה חשופה בשולי השתל, אשר הופכת לאחר מכן לאתר ההישנות. שבירה מוקדמת של תפרים תוביל גם לנסיגת שתל מקומית ולהישנות מקומית באתר זה. עם זאת, יש לציין כי במקרים מסוימים שתל לחמית דק מיושר ותפור עשוי להפוך לאחר מכן לפטריגיום חוזר באזור הלימבוס, דבר המצביע על כך שגורם כלשהו בקרנית או בלימבוס עשוי להיות אחראי להישנות במקרה זה.