כריתת פטריגיום

כריתת פטריגיום (Pterygium)

כריתת פטריגיום היא פרוצדורה שבה מסירים פטריגיום מאזור הלחמית וקרנית. פטריגיום הוא גידול לא סרטני של לחמית העין , אשר מערב את פני שטח העין מעבר לקרנית. הלחמית היא רקמה שקופה המכסה את חלקה הלבן של העין ואת החלק הפנימי של העפעפיים. מקרים מסוימים של פטריגיום מייצרים מעט תסמינים , אך גידול חמור יותר של רקמת הלחמית עלול לכסות את הקרנית ולפגוע בראייה. הפטריגיום נראה כמו עיבוי רקמה מוגבהת שנגרמת עקב צמיחת לחמית מוגברת . הסיבה המדויקת להתפתחות מצב זה אינה ידועה אך קיימים גורמי סיכון בניהם סביבת עבודה חיצונית בה חשופים לחול , אבק, רוח ואור שמש.

האם חייבים לבצע כריתת פטריגיום?

במידה והפטריגיום לא גורם לתסמינים ייתכן ואין צורך בטיפול. אולם, כאשר המצב לא מגיב לטיפות עיניים או כשהוא פוגע בראיית המטופל, באורח חייו ובפעילות היום יומית שלו – יש להסיר את הפטריגיום.

כריתת פטריגיום בניתוח

ניתוח להסרת פטריגיום הוא ניתוח זעיר פולשני ולוקח כ30-45 דקות, במהלכו הנגע מוסר מהעין. לאחר מכן נלקחת חתיכת עור קטנה מתחת לעפעף על מנת למלא את האזור ממנו הוסר הפטריגיום, שלב שנקרא השתלה עצמית. הניתוח מבוצע בדרך כלל בהרדמה מקומית ובתוספת טשטוש. במידה ויש פטריגיום בשתי העיניים הניתוחים יבוצעו בהפרש של כמה שבועות האחד מהשני על מנת לאפשר לעין להירפא ולהפחית סיכון לזיהום או לסיבוכים.

לאחר כריתת הפטריגיום

הרופא ישתמש בתפרים או בדבק פיברין בכדי לשמור את שתל רקמת הלחמית במקומו. שתי הטכניקות מפחיתות את הסיכויים לחזרת הפטריגיום. שימוש בתפרים נמסים עשוי לגרום לחוסר נוחות לאחר הניתוח ולהאריך את משך ההחלמה בכמה שבועות. לעומת זאת, שימוש בדבק פיברין מפחית את הדלקת ואת חוסר הנוחות ומקצר את משך ההחלמה בחצי (לעומת תפרים). עם זאת, חשוב לדעת שמקור דבק הפיברין הוא בדם, ולכן קיים סיכון להעברת זיהומים ויראליים ומחלות שונות, אם כי הדבר נדיר. כמו כן דבק הפיברין יקר יותר מאשר שימוש בתפרים נמסים.

אופציה נוספת היא טכניקת הסקלרה החשופה, אפשרות שמעלה את הסיכון להישנות פטריגיום. בהליך זה הרופא מסיר את רקמת הפטריגיום מבלי למלא את החלל החסר עם שתל רקמה. הטכניקה משאירה את הרקמה חשופה להירפא בכוחות עצמה. בטכניקה זו אין סיכונים שקיימים בתפרים או בדבק פיברין אולם יש שיעור גבוה יותר של גדילת הפטריגיום מחדש, והוא עלול להיות אף גדול ומשמעותי יותר. בשימוש בטכניקת הסקלרה החשופה שיעור חזרת הפטריגיום מגיע עד ל50% , לעומת 5-10% חזרה בלבד בשימוש בהשתלה עצמית כפי שתוארה. פטריגיום חוזר מטופל באופן כירורגי דומה לראשוני.

חשוב למלא אחר הוראות הרופא המנתח, שעשוי לבקש להסיר עדשות מגע לפחות 24 שעות לפני הניתוח ( במידה והמטופל נעזר בעדשות) , ולהגיע אל הניתוח עם מלווה שיסייע בהתניידות הביתה שכן המטופל צפוי להיות מטושטש ולא יוכל לנהוג בעצמו.

התאוששות אחרי ניתוח כריתת פטריגיום

לאחר הניתוח לפעמים מונח טלאי על העין על מנת למזער דימומים שנותרו מהניתוח. הטלאי יוסר אחרי ביקור המעקב ביום שלאחר הניתוח. במהלך תקופת ההתאוששות מטופלים עלולים לחוות גירוי בעין, טשטוש ראייה ואודם מסביב לעין. לרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כמו נהיגה, עבודה ולימודים כבר אחרי כמה ימים. החלמה מלאה צפויה לקחת כמה שבועות ועד כמה חודשים. לפי הוראות הרופא המטפל יש להשתמש בטיפות עיניים אנטיביוטיות וסטרואידים מקומיים למשך 1-2 חודשים כדי למנוע זיהום, להפחית את הסיכון לדלקת או לחזרת הפטריגיום.

סיבוכים ותופעות לוואי

אף על פי שמדובר בפרוצדורה פשוטה יחסית, לכל הליך כירורגי יש פוטנציאל לסיבוכים ותופעות לוואי. לאחר ניתוח פטריגיום, נורמלי שהמטופל יחווה אי נוחות בעין ואדמומיות, ואף נפוץ שיבחין בטשטוש ראייה במהלך ההתאוששות. עם זאת, קיימים סיבוכים הדורשים בדיקה ואף התערבות נוספת כגון : היווצרות ציסטה או זיהום במקום הניתוח, ראייה כפולה, דחיית רקמת השתל, צניחת עפעף ועד לכדי אובדן ראייה עקב זיהום או התנקבות העין. כאמור מדובר בסיבוכים נדירים אך במידה ועולה חשש להתפתחותם יש לפנות לקבלת עזרה רפואית. במידה ונדרשת הסרת פטריגיום לאחר חזרתו הסיכון לסיבוכים עולה ויש לקחת זאת בחשבון.

לאחר הניתוח חשוב לא להשתמש באיפור עיניים או קרם לחות בסביבת העיניים לפחות שבוע אחרי הניתוח. כמו כן יש להימנע משחיה או מסאונה לפחות למשך שבועיים. אפשר להתקלח כרגיל אבל להיזהר מחדירת שמפו, סבון או מים לעיניים.