הרשתית הנוירוסנסורית

מקולה לוטיאה ("הנקודה הצהובה") – החלק האחורי של הרשתית אשר מכיל פיגמנט בשל קסנטופיל. מבחינה היסטולוגית מגדירים את המקולה כאזור עם קוטר 5-6 מ"מ עם 2 שכבות או יותר של תאי גנגליון אשר ממוקם בין הארקדות הטמפורליות (הגבול של המקולה הוא איפה ששכבת הגנגליונים הופכת להיות שכבה בודדת). קרוטנואידים מחומצנים, בפרט לוטאין וזיאקסנטין, מצטברים במרכז המקולה ונותנים לה את צבעה הצהוב. לקרטנואידים הללו יכולת חמצון אשר מסננים אורכי גל של הצבע כחול ובכך מונעים נזק פוטוטוקסית. הפיגמנט הצהוב במקולה תורם להיפופלורסנציה שרואים באזור הזה בפלאוריצין אנגיוגרפיה.

פוביאה – ה1.5 מ"מ המרכזיים של אשר אחראי על חדות הראייה וראיית צבע – כל שכבת הפוטורצפטורים פה זה cones (בלי rods).

Foveal avascular zone – אזור אווסקולרי בתוך הפוביאה אשר מרכזו נחשב למרכז במקולה.

פוביאולה – נקודה מרכזית בפוביאה בקוטר 0.35 מ"מ (כמעט שווה ערך לאזור הfoveal avascular zone) בפוביאולה הקונוסים הם דקים וצפופים. כאן אין את השכבות הבאות: ganglion cell layer וInner nuclear cell layer.

אמבו – שקע קטן בתוך הפוביאולה.

הטבעת הפראפוביאלית – טבעת מסביב לפוביאה בעובי 0.5 מ"מ איפה שהשכבות הבאות הכי עבות: שכבת הגנגליונים, שכבת הגרעינים הפנימיים, ושכבת הפלקסיפורם החיצוני. זהו למעשה האזור שבו הרשתית היא עבה ביותר.

הטבעת הפריפוביאלית – טבעת בעובי 1.5 מ"מ אשר מקיפ את האזור הפאראפוביאלית. זהו למעשה האזור שבין הפאראפוביאה לבין הגבול של המקולה.

הרשתית מחוץ למקולה מחולק למספר אזורים: equatorial, peripheral, ora serrata.

Equatorial retina – הרשתית אשר מסביב לקו המשווה.

Anterior\Peripheral retina – כל מה שקדמי לequatorial retina.

Ora Serrata – הגבול שבין הרשתית והPars Plana נקרא גם Ora Serrata.

קומפלקסים שבגבול בין הCiliary Body והרשתית:

Dentate Processes – שלוחות של רשתית לתוך ה Pars Plana אשר נפוצות יותר בצד הנזאלי.

Ora Bays – שלוחות של הPars Plana לתוך הרשתית.

לפעמים הDentate Processes עוטפים את הOra bays ועושים רושם מוטעה של חור רטינלי פריפרי.

Meridional Fold – התעבות של הרשתית אשר מתמשך וחודר לתוך הPars Plana ונראים כמו Dentate Processes גדולים ומוגזמים. כאשר הם המשכיים לCiliary Process שניהם יחד נקראים Meridional Complex.

שכבות הרשתית מבפנים (צמוד לזגוגית) לבחוץ (צמוד לretinal pigment epithelium):

א.      Internal Limiting Membrane – ידוע גם בקיצור ILM.

ב.      Nerve Fiber Layer – האקסונים של שכבת הגנגליונים – ידוע גם בקיצור RNFL.

ג.       Ganglion Cell Layer

ד.      Inner Plexiform Layer

ה.     Inner nuclear layer

ו.        Outer plexiform layer

ז.       Outer nuclear layer (הגרעינים של הפוטורצפטורים)

ח.     External Limiting Membrane – ידוע גם בקיצור ELM.

ט.      סגמנטים פנימיים וחיצוניים של הRods and Cones (פוטורצפטורים)

על מנת שהאור יגיע לרשתית הוא צריך קודם כל לעבור את כל שכבות הרשתית על מנת להגיע לפוטורצפטורים (rods and cones). הצפיפות ופיזור של הפוטורצפטורים שונה באזורים שונים של הרשתית:

אזור הפוביאה יש רק תאי קונוסים וMuller (ללא תאי rods) עם הקונוסים בצפיפות של 140 אלף קונוסים על כל מ"מ מרובע של רשתית. הם בעיקר רגישים לצבעים אדום וירוק. ככל שמתרחקים מהפוביאה כמות הconesהולך ומצטמצם כאשר בפריפריה של הרשתית כמעט ואין cones.

הצפיפות המקסימלית של הRods זה כ20 מעלות מפיקסציה איפה שמגיעים ל160,000  על כל מ"מ מרובע. למרות שהצפיפות המרובה של rods באזור זה, החדות ראייה באזור זה עדיין איננה גבוהה מכיוון שמדובר בתוצר של התגובות של כל הrods בכל אזור מסוים. גם צפיפות הrods הולך ומתמעט בפריפריה של הרשתית.

המולקולות אשר מגיבות לאור: בrods וגם בcones נובעים מויטמין A וקשורים לחלבון בשם opsin. בrods המולקולה המדוברת נקראת Rhodopsin ובcones ישנם 3 אופסינים שונים עבור הצבעים אדום, ירוק וכחול. כל המולקולות הללו נמצאים בסגמנט החיצוני של הפוטורצפטורים. הrods יכולים להכיל עד 1000 דיסקים אשר מוערמים אחד השני כמו מטבעות ומפורשים מהרשתית החיצונית ונאכלים (phagocytosis) ע"י הretinal pigment epithelium לעיבוד ומיחזור. חלבון אחד בשם ABCR (ATP-binding cassette transporter of the retina) אשר מקודד על ידי הגן ABCA4 מעורב בתהליך של העברת הרטינואידים כדי שיוכלו להיות מומרים לויטמין A כדי שבהמשך יהיו מועברים לretinal pigment epithelium  למחזור (כפי שהוסבר קודם). לכן, פגמים בABCR פוגעים במטיבוליזם של רטינואידים ומובילים להצטברותם ברשתית וRPE כפי שרואים במחלת Stargardt.

לפוטורצפטורים תגובה הדרגתית בהתאם למידת האור. תאים הוריזונטליים אשר נמצאים בסינפסה עם תאי פוטורצפטורים שכנים מווסתים את התגובה. הפוטורצפטורים מחוברים גם לתאי bipolar (ביחס של 1:1 בconesוביחד של 100:1 בrods). גם תאי הbipolar מגיבים בצורה הדרגתית לתאים המחוברים אליהם. תאי הbipolar מחברים לתאי גנגליון אשר מגיבים לסיגנל מהם וגם מתאים אמקריניים (אשר מווסתים אותם גם כן בהתאם למהירות השינוי באור). שכבת הNFL היא למעשה המשכית לתאי הגנגליון ועוברת בחלק הפנימי של הרשתית ומתאספת ליצור את העצב האופטי.

מסלול: פוטורצפטורים => תאים ביפולריים => תאי גנגליון => dorsolateral geniculate nucleus.

ממברנות: יש ממברנה אחת אמיתית בשם ILM אשר המשכי לזגוגית ונוצר מהרגליות של תאי הMULLER. יש שתי ממברנות לא אמיתיות בשם ELM אשר נוצר מהחיבורים בין תאי הMULLER והפוטורצפטורים. מכאן שתאי הMULLER עוברים כמעט בכל שכבות הרטינה. הממברנה השלישית בשם middle limiting membrane אשר נוצר מהחיבורים בין הפוטורצפטורים לבין הbipolar.

אספקת דם: העורק הרטינלי המרכזי (central retinal artery) שהוא למעשה הענף הראשון של העורק האופטלמי (Ophthalmic artery) נכנס לעין ומתפצל לארבעה ענפים אשר כל אחד מהם מספק רביע של רשתית (בעזרת פיצולים נוספים). בכ15%-30 מהעיניים באוכלוסייה עורק בשם cilioretinal artery אשר מהווה ענף של הCiliary Circulation מספק דם לרשתית באזור שבין העצב האופטי למרכז המקולה. אספקת הדם מהעורק הרטינלי מחולקת לתי שכבות של קפילרות: הראשונה השטחית אשר יושבת בשכבת הRNFL ושכבת הגנגליונים והשנייה עמוקה יותר בשכבת הinner nuclear layer. הצרכים המטובליים של כל שאר השכבות מסופקים ע"י הChoriocapillaris  – שכבת קפילרות מהעורקים הציליאריים.

שתפו דף זה ברשתות החברתיות