זגוגית

הזגוגית ממלאת כ80% מהנפח של העין. מדובר מחומר שקוף אשר מורכב מקולגן, חומצה הילורינית ומים. גוף הזגוגית מורכב משני חלקים עיקריים: א) החלק המרכזיגרעין ב) קורטקס – חלק חיצוני.

החלק הקדמי ביותר של הזגוגית הוא הממברנה ההילואידית הקדמית (anterior hyaloid membrane). מדובר באזור של חלבונים דחוסים אשר מקבל את צורתו של החלק האחורי של העדשה אשר נכנס אליו. לשקע שנוצר כתוצאה מהעדשה קוראים הפוסה הפטלרית (patellar fossa).

יש אזור של הזגוגית שנקרא הVitreous Base שבו הסיבי קולגן הם דחוסים במיוחד. האזור הזה משתרע 2 מ"מ קדמית ו3 מ"מ אחורית לOra Serrata. מדובר בסיבים שמאוד קשה לנתק במהלך ניתוחים. ישנם סיבי קולגן דחוסים במיוחד שרצים בעיקר בחלק הקורטיקלי של הזגוגית כאשר בין הסיבים יש מולקולות מסוג הילורונט אשר מתחברים למים וממלאים את שאר המקום. הזגוגית מחוברת בצורה ההדוקה ביותר באזור הVitreous Base אך גם באזורים הבאים:

א. כלי דם רטינליים

ב. העצב האופטי

ג. המקולה – באזור הזה החיבור מתבצע בשלושה אזורים מקיפים שונים כאשר הפוביאה מהווה את המרכז בכולם
מה שמשפיע מאוד על המורפולוגיה של הפרעות במקולה שנובעות ממשיכה (tractional maculopathies)

תהליך ההתנזלות של הזגוגית מתחיל כבר מגיל 2 באזור שמקדימה לקוטב האחורי ומייצר חלל בשם Premacular Bursa. ככל הנראה יש עוד בורסות בתוך הזגוגית אשר מחוברות ביניהן. עם הזמן יותר ויותר כיסים\בורסות של התנזלות מופיעות. שילוב של תהליכים אנזימטיים, קרוסלינקינג של סיבי קולגן, נזק חמצוני, וירידה בצפיפות של סיבי קולגן מוביל לאי יציבות של הזגוגית אשר מתחילה להתכווץ וליצור משיכה של הרשתית. משיכה פוקאלית יכולה להוביל לקרעים או חורים ברשתית או בצורה יותר דיפוזית ולגרום למשיכה והרמה של הרשתית כמו ב Virtreomacular traction syndrome. החולים עם vitreomacular traction syndrome יתלוננו על טשטוש ראייה ועיוות של הציר המרכזי. משיכה פוקאלית באזור הפוביאה יכול להוביל לקביטציה פוביאלית או לחור מקולרי. כאשר חלל הזגוגית מתנתקת מאזורים נרחבים של הקוטב האחורי אז מדובר בPosterior Vitreous Detachment.

Posterior Vitreous Detachment קורא לכולם בסופו של דבר. בגדול זה לפי חוק הגיל: בגיל 60 ל60% מהאנשים יהיה כבר. בגיל 70 ל70% יהיה כבר וכו'…

שתפו דף זה ברשתות החברתיות